ריקוד...

מתוך הפורום של אלישע: "כילדים, יש לנו דרכים שונות להתמודד עם הקשיים והקונפליקטים סביבנו, כמו בריונות, קשיים בבית ועוד. הדרכים הללו משתנות ככל שאנו מתבגרים, ועם הזמן מפוסלת האישיות שלנו כבני אדם. בסרט הקצר של קבוצת JubaFilms הגרמנית, בחרו היוצרים להראות לנו איך אמנות ומשחק יוצרים לא רק מקום מפלט לרגשות שאין להם מקום אחר, אלא גם יכולים להוות מכנה משותף ולספק בסיס להתחיל ממנו."

עבודה שיתופית!

תוצאה של עבודה שיתופית פשוט מושלמת... :)

ילד אורגני

יצירתיות או חוסר גבולות? 

אוניברסיטה ללא שכר לימוד... יש דבר כזה?

היום מצאתי באינטרנט מידע על UoPeople - אוניברסיטה חינמית.

UoPeople - היא אוניברסיטה שאין בה שכר לימוד, שאין בה תנאי קבלה ושכל הלימודים בה הם אונליין .

מטרתה "לקדם את הדמוקרטיזציה הגלובאלית של ההשכלה הגבוהה". היא פותחת אפשרויות לימוד גם לאנשים שאחרת לא היו נרשמים לאוניברסיטה, מסיבות כספיות או אחרות.  כרגע, מאפשרת האוניברסיטה הזו לתת לתואר ראשון במינהל עסקים, במדעי המחשב ובלימודים כלליים.
מייסד האוניברסיטה הוא היזם הישראלי  - שי רשף והתכנים, וכל השיעורים וההרצאות וחומרי הלימוד, כולם נתרמו על ידי מרצים מפורסמים וחברי סגל של האוניברסיטאות היוקרתיות והחשובות בארה"ב.  מעל 2,000 מרצים ואנשי אקדמיה מאוניברסיטאות כמו ייל והרווארד, כבר כתבו או כותבים חומרים לאוניברסיטה.
תנאי קבלה: שליטה טובה באנגלית וחיבור לאינטרנט.

האוניברסיטה החינמית המקוונת העולמית - uopeople.org  

ולנו רק נשאר למצוא מוטיבציה בכדי להירשם, אולי לשפר  במקצת את האנגלית...

אי וודאות

לפעמים צריך להקשיב לעצמך גם אם האחר טוען אחרת...

פוסט סיכום

אני בסוף סמסטר שלישי, חצי שנה מאז שהתחלתי בכתיבת הבלוג ומספר חודשים לקראת סיום הלימודים...
בראשי חשבתי על רשומה זו כבר מספר פעמים ובכל זאת אני מרגישה קושי בניסיון לעשות רפלקציה על התהליך שעברתי. בשלב ראשוני ניסיתי לראות את היתרונות והחסרונות בכתיבת בלוג מהמבט שלי. בשלב הבא ניסיתי להוציא מהרשימות של השלב הראשון את מה שאקח איתי לשלבים הבאים בעבודה שלי כמורה ובחיי האישיים. אז....
היתרונות, שמצאתי כאן מקום ללכתוב את מה שמפריע לי, מקום להבעת דעה בצורה חופשית (כמעט), מקום לשיתוף אנשים אחרים ברגשות, חששות ומחשבות. הכתיבה בבלוג גרמה לי להיות עדכנית מאוד במתרחש ברשת, בכתבות שנכתבו בנושאי טכנולוגיה שונים. מצאתי כאן מקום לניהול רשימת כלים ומדריכים שעדכנתי בצורה שותפת. הכתיבה כאן שיפרה במקצת את יכולת ההתבטאות שלי בכתב, וכמובן אני מרגישה שיפור בתחום הלשוני, תחבירי.
החסרונות, אי אפשר בלי ... הכתיבה השבועית מחויבת סביב נושא מוגדר מראש.
אין ספק כי כשמעמידים את הבלוג על המאזניים - היתרונות עולים על החסרונות.
ומה אקח איתי? עדכנות טכנולוגית! כנראה נהייתי "מכורה" לשוטטות באתרי חדשות טכנולוגיים וקריאת rss , רשימת כלים (לדעתי היא כבר נהייתה די מכבדת ומכובדת). לגבי המשך הכתיבה - אינני בטוחה, אולי כי אין הדבר מחייב והחיים שואבים פנימה וממלאים כל דקה ודקה של פנאי.
 רשומה זו היא הזדמנות להודות לחברות שלי שתמכו בי במהלך הכתיבה, על מוכנותן לקרוא את הרשימות גם אם הנושא אינו בתחום עניינן, להביע את דעתן על הכתוב וכמובן לפרגן. תודה לכולם!
        ולהתראות בפוסט הבא...

חזון של איש מס' 1 ועוד...

כתבה " נשיא מדינה מדבר: היי-טק, מוח ומה שביניהם" הגיעה בדיוק בזמן לכתיבת הבלוג האחרון בסמסטר זה. לא יכולתי לבקש יותר מלקרוא ולהשמיע את דברי האיש המוערך כל כך, דברים שכל כך התחברתי אליהם והחזון שלא ניתן להגיד בבירור יותר ממנו. בכתבה זו סוקר ראיון עם נשיא המדינה, שמעון פרס, בכנס של הי-טק הישראלי שנתי (HTIA)שנערך בירושלים. מתוך הכתבה התברר שכנס זה הוא כנס מאוד רציני, נאמו בו בכירים בתעשיית ההי-טק הישראלית והעולמית, נשמעו בו בשורות חדשות ורעיונות חדשים, נקודות מבט שונות וכמובן חזונם של הנואמים.(קצת מכעיס שכנס כזה לא הגיע לחדשות בטלוויזיה - סדר עדיפויות?)
"מספר הנוירונים במוח שווה למספר הכוכבים בגלקסיה, והוא מכיל סט בלתי רגיל של יכולות מדהימות" פותח ד"ר רפי גדרון , בכיר בתעשיית ההיי-טק העולמית, את נאומו. "לכל אחד מאתנו יש את המחשב האולטימטיבי בין האוזניים, ורק דרוש שנלמד איך לתעל אותו לטובת הטכנולוגיה העולמית". אבי מנסורי ממשיך בכתיבתו: " לפי חזונו של רפי, דמיינו עתיד בו נוכל פשוט לחבר את מוחותינו למכונה, להתנתק מהתודעה, ולצאת לסיור וירטואלי בעולם (מטריקס משהו). בחיוך חולמני הוא טוען כי "כל אחד יוכל לטייל בכל מקום בעולם, וליהנות מהמון חוויות במקומות רחוקים, וכל זאת בלי בכלל לקום מהכיסא בבית, טכנולוגיה שכזאת תחולל שינוי ותגדיר מחדש כל מה שהכרנו עד היום, תוך כדי יצירת ווירטואלית שלמה"."
שמעון פרס נאם בסיכום הכנס, המשיך לדבר על המוח האנושי ויכולותיו: "המוח שלנו מאפשר לייצר מחשבים כמוחות מלאכותיים, אך עדיין לא הצלחנו לחקות מוח כשלנו. אנחנו עדיין לא מודעים לקבלת ההחלטות שמתקבלות אצלנו במוח, ואנו חייבים להיכנס לתוך עצמנו וללמוד על התהליכים בחיינו".
מתוך הכתבות נחשפתי לפרויקט חדש שיזם הנשיא פרס, ובו ישנה תחרות שהזוכה בה מקבל מיליון דולר, הפרס יינתן לאלה שיביאו לפריצת דרך מדעית או לחידוש בתחום מחקר והבנת המוח. הפרויקט נקרא Isreal Brain Technologies, או בקיצור – IBT. ה-IBT הוא ארגון ללא מטרות רווח, שמטרתו היא אחת: "From Start-up Nation, To Brain Nation".
בהמשך לנאומו הציג שמעון פרס את הצד האחר של ההיי-טק : "ההיי-טק שם קץ לגזענות! לא ניתן להיות גלובלי וגם גזעני" והוסיף על השינוי הפנימי שההי-טק מביא לחברה הישראלית: "קדמה תרבותית, וקדמה בתחום ההנהגה החברתית".
  מתוך הכתבה: לסיום הראיון נשאל פרס "איך אתה רואה את העתיד?" וענה שישנו שילוש משמעותי: ממשלות שיתנו מסגרת וסדר, היי-טק וטכנולוגיה שיתרמו לצמיחה כלכלית וחברתית, ומוח אנושי שהוא
"הדבר הנפלא ביותר, ומאפשר לנו לעשות כל מה שנרצה, להגיע לכל מקום שנרצה, וללכת תמיד בדרך הנכונה במילים האלו נעל פרס את נאומו".
  כמה משפטים וכל מילה הצליחה להעביר בבירור את המסר שאתו אני מסכימה מאוד.
ולסיום פוסט זה ברצוני להציג כאן עבודה מתוך הקורס של ד"ר גילה לוי-עצמון, העבודה משותפת שלי וחברתי יעל מזרחי החזון שלנו לבית ספר העתיד.

 אולי אני לא אזכה לראות את העתיד הרחוק, אך ילדינו ייהנו  מעתיד טוב יותר ושליו יותר.

כתבות התפרסמו באתר- hwzone (מאת אבי מנסורי 17.9.12) - אתר שלדעתי בין האתרים המוצלחים בנושא הטכנולוגיה בארץ.
כתבה : נשיא מדינה מדבר: היי-טק, מוח ומה שביניהם

כתבה נוספת:  כנס ההיי-טק 2012: WiGig ,LTE וחיות אחרות

מציאות או משחק וירטואלי?

ברשומה זו כמו ברשומה הקודמת אמשיך את הנושא של מכשירים חכמים. מכשיר הנייד שלי מופקד אצל בני בן הארבע רוב הזמן. הוא משחק בו, משנה את ההגדרות ובהרבה מקרים מעדיף את התעסקות עם המכשיר על פני בילוי מחוץ לבית וזו הסיבה ששמחתי לקרוא את הכתבה שהתפרסמה ב-"newsgeek" ב-7.9.12 יכול להיות שבני הצעיר עדיין צעיר למשחקים מסוג זה אך הבכור...
מדובר במשחק שבו ניתנת משימה - שבה יש מקרה רצח, שוד או מקרה אחר שצריך לחקור בזמן מוגבל. עד כאן הכל מתנהל באופן רגיל . ומכאן מתחיל המרוץ: המקרה מתרחש ברחוב השוכן לבית שבו אתם נמצאים ועל מנת לפתור את המקרה בזמן, עליכם - לרוץ! המכשיר שלכם משמש אתכם כ gps וכמכשיר קשר.
משחק זה יכול להיות אישי או קבוצתי, בו המערכת יכולה לתת משימות שונות לכולם או לכל אחד, משימות שונות שחברי הקבוצה יחלקו בינהם. אפשר להרחיב את המשחק למשחק שבו משחקות קבוצה מול קבוצה. שתי קבוצות המקבלות משימה זהה באזורים שונים ומתחרות בינהן על מי תפתור ראשונה את המשימה, או קבוצה כנגד קבוצה כאשר קבוצה אחת תשחק את הטובים והקבוצה השנייה את הרעים.
 מתוך הכתבה:"הז'אנר הזה של המשחקים נקרא משחקים מבוססי מקום וזהו תחום שהולך ומתפתח. הרעיון שייך לעולם ה-gamification (אם כי הוא לא ממש עונה על ההגדרה המדוייקת) שמביא אלמנטים של משחק לתוך העולם היומיומי שלנו. במקרה הזה, מדובר ממש על משחק שלם שמטרתו העיקרית לעודד אותנו לבצע פעילות גופנית בצורה כייפית ומהנה. רוב המשחקים מבוססי המיקום בסופו של דבר יסתכמו במשחקי קופונים פשוטים, אבל למשחקים מהסוג הזה יש בהחלט סיכוי להחזיר את הנוער של היום למשחקי השוטרים והגנבים של פעם – אבל בגרסת ההיי-טק."
אז.. איך אנו, אנשי חינוך, מתחברים לכל זה? נכון להיום אין לי מספיק ידע לארגן משחק מסוג זה בעצמי וגם פלטפורמה זו אינה מוכרת לי, אך הרעיון מדהים ובראשי כבר רצים רעיונות.

QR קוד

היום קראתי כתבה מעניינת על qr קוד. זו לא הפעם הראשונה שאני נפגשת עם טכנולוגיה זו, בשיעור של נעמי פורת וד"ר גילה קונץ אחד הסטודנטים הציג יחידת לימוד מבוססת טכנולוגיה זו. ובכל זאת, כתבה זו מחדירה -מעלה מוטיבציה לקחת את הנושא רחוק יותר מסתם גימיק, ולהכניסה לשיעורי חשבון, מדעים, מורשת ואנגלית...qr קוד יכול לפתוח את שערי בית-הספר לסביבה הקרובה והרחוקה כאחד. אנו צריכים להכיר לתלמיד טכנולוגיה זו ואז הם כבר ידעו לנצל אותה טוב יותר מאיתנו. הרי הדמיון שלהם עדיין אינו מקובע כמו שלנו לדעתי האישית.
אז מה זה QR קוד? מתוך הכתבה: "קוד ה-QR הוא קוד מכונה, אשר ממיר מידע אלפאנומרי (אותיות ומספרים) לתצוגה וויזואלית בצורת ריבוע. את התצורה המיוחדת ניתן לקרוא באמצעות תוכנות ייעודיות, למשל באמצעות אפליקציות סלולר לסמארטפון שלכם. המבנה המיוחד של הקוד מורכב ממספר אלמנטים בסיסיים, המבדילים אותו מהמראה של ברקוד דו-ממדי. אלה כוללים את ריבועי העוגן בשלוש פינות הריבוע, שמסביבן מעטפת לבנה ונוספת שחורה. ריבוע היישור מופיע ברביע הימני-תחתון של הקוד, בצורה של ריבוע קטן מוקף במסגרת לבנה"
 בשיעור של ד"ר אתי כוכבי למדנו על משמעות המשחק בלמידה, על היתרונות והחסרונות, על המשחק בחיי היום יום של כולנו. QR קוד יכול להיות חלק מהמשחקים או חלק משמעותי בלמידה.

במהלך כתיבת רשומה זו ולאחר שוטטות באינטרנט גיליתי שמושג mobile learning -למידה מהנייד הוא מושג המסקרן אנשים רבים . באחת הכתבות בנושא הופיעו תוצאות של אחד מהרבה סקרים בנושא שימוש בטלפונים חכמים : 60% מהשימוש בנייד הוא כאשר משעמם למשתמשים (אולי זה מסביר למה הסקרים הללו מציינים כי 23% מהשימוש בנייד מתבצע בשירותים)
השאלה הנשאלת היא: האם אנו יכולים לנצל את הזמן הזה לטובת קידום הלמידה?
האם אנו מסכימים עם אמירות: למידה "כשבא לי" ולא "למידה כי אני חייב" או למידה "כי זה מעניין" ולא "למידה כי בודקים את הציון שלי"
אם אנו מסכימים עם אמירות אלו אז אנו יכולים להתחיל לפתח למידה לניידים והלומדים שלנו יכנסו ליחידות הלמידה בזמן שלהם, כי הם רוצים וכי יש להם זמן פנוי בדרך הביתה, בסופר או אפילו אולי בשירותים....

אז איך מתחילים? הנה אחד הכלים שמצאתי ברשת: http://www.nlocation.com/index.php

הכלי הזה מאפשר ניהול תוכן עבור מכשירים ניידים, יכולת ליצור תוכן כתוב או קישורים ואפילו חיבור לרשתות חברתיות. 

(הכלי נועד ליצירת סוג של חנות ניידת אך עם חשיבה יצירתית...)

 הכול מנוהל ממשק אינטרנטי פשוט, שתומך גם בעברית ומתאים לכל סוגי המכשירים.

והנה  הדוגמה

האפליקציה הניידת של שבבי הדרכה בקישור הבא:

http://www.nlocation.com/1077 או דרך קוד ה QR הבא:

אז מתחילים? או ... מתחילים!

אינטרנט שיתופי

אינטרנט שיתופי! איזה יוזמה מבורכת מצדה של בזק! הכתבה בניוסגיק מסבירה (וקצת מפרסמת) על שירותי אינטרנט אלחוטי חברתי של בזק שמבוסס על שיתוף חיבור ה-WIFI של לקוחותיה. הדבר כשלעצמו פשוט מדהים. על מנת להנות מהשירות, על הלקוח לשתף עם אחרים כ-10% מרוחב הפס של חבילת הגלישה שלו ובתמורה, הוא יוכל להתחבר לרשתות אלחוטיות של לקוחות אחרים ולגלוש בחינם בכל מקום בארץ בו יש רשת פעילה. באווירת המחאה הציבורית, היוזמה של בזק אשר מקדמת מודל חברתי-שיתופי, ראויה לשבח. בעצם כל הפרויקט הוא חידוש מרענן ומסקרן מאוד. סוף ל"חליבת" הלקוחות של חברות הסלולר, שרות שלדעתי צריך להיות חינמי. 

כן, אני נרשמתי ... אני עדיין לא ממש בדקתי איך הדבר עובד אך יש לי אמונה ששיתוף תמיד עדיף. אך מה קורה לכל אלו שאין להם חיבורים בבזק? לדוגמה ללקוחות של הוט? ולמה הממשלה עדיין לא ממהרת להרים כפפה ולהיות פעילה בנדון?
אולי בכך שאני ועוד כמוני כשהתחברנו - אנחנו בעצם הסכמנו לפתרון של בזק וכך פתרנו את הבעיה של יוקר התקשורת?
באחת התגובות לכתבה מצאתי קישור לכתבה אחרת שבעצם סיכמה את הכל.
בעיר Tauranga שבניו זילנד קיימת גישה חופשית במהירות גבוהה לאינטרנט אלחוטי המאפשרת לאנשים להתחבר בצורה חלקה הן בתוך הבית ומחוצה לו. זוהי עיר הראשונה בניו זילנד שמציעה כיסוי נרחב שכזה - והכל בממון הממשלה.
זוהי תפיסה שהממשלה שלנו צריכה לאמץ ורק אז היא יכולה לתכנן על חינוך הדור הבא = אזרחים דיגיטליים.
אני מאמינה שמי שחושב בגדול מצליח גם לעשות דברים בגדול. בינתיים אנחנו אמורים להסתפק בהצעות של בזק... דרך- אגב השבוע שמעתי על הצעת חוק - אינטרנט חינם בבתי מלון - יוזמה מבורכת אך האם זו חשיבה בגדול?

מהירות האינטרנט

 למען הסר ספק: אני מברכת את הכל הטכנולוגיות החדשות...

מהירות האינטרנט זהו עוד רכיב בהוצאות הבית, בקטגורית תקשורת. לפני מספר ימים יצאה חברת החשמל בהצהרה שבשנה הקרובה כולנו נוכל להנות מחיבור במהירות של עד 1Gbps. מה זה אומר? האם זה אומר שאני אוכל לגלוש במהירות שקשה לדמיין? או שהקושי יהיה עוד לפני שאני יקבל את החשבון (שבטח יהיה גבוה...)

ברצוני לציין שאין לי ידע רב במושגים טכניים אך בכל זאת... האם זו עוד דרך לנפח את החשבון? האם רוב האזרחים זקוקים למהירויות כה עצומות? האם מכשירי קצה תואמים לגלישה זו? האם ספקי אינטרנט ערוכים לכך?

יש לי עוד הרבה שאלות...

ובכל זאת... לדעתי חברת החשמל, בזק, הוט ו/או חברות של ספקי אינטרנט צריכים ואף מחויבים לתת לציבור הגולשים הסבר מפורט על מהירויות הגלישה, פריסת התשתיות והתאמתם. יחד עם כל זה באחריות המדינה לאפשר לחנך את האזרח הדיגיטלי ללא קשר למצב הסוציאקונומי של הוריו. לדעתי צריך לחייב את הרשויות לתת כשירות חובה - אינטרנט בסיסי עם מהירות סבירה. אינטרנט הוא דבר בסיסי שרוב המשפחות משתמשות ובדומה ל"יס" ול"הוט" שנמצאה להם  אלטרנטיבה "עידן+" אז במקרה זה  יש צורך ואף חובה.

בית ספרינו סיים שנה שנייה את פרויקט התקשוב הלאומי. יש בבית הספר אינטרנט מהיר ובשעות אחר הצהריים נמצא ללא שימוש. מצד אחד משרד החינוך או העירייה משלמים, מצד שני אף אחד לא מוכן לקחת אחריות לפתוח את חיבורי האינטרנט כך שגם השכונה הקרובה תוכל לגלוש. האם אלו לא כספי ציבור?  לדעתי הגיע הזמן להתייחס לאינטרנט  כשירות חובה שהמדינה/עירייה צריכה לתת לכל אזרח, גם לאזרחים שגרים במרכז הארץ וגם לאלו שגרים באיזורים מרוחקים יותר בפריפריות , כמו ישובים בדרום או כפרים ערביים, בהם עדיין לא תמיד קיימת תשתית של 2.5 מגה. הטכנולוגיה החדשה היא לא רק לאנשי מרכז הארץ  -היא שייכת לכולנו!

כתבות בנושא:
http://www.newsgeek.co.il/1gbps-internet/
http://www.iec.co.il/EN/CommunicationProject/Pages/index.html
http://www.pc.co.il/?p=92742#more-92742

2 סרטונים:
1. שיר "פלונטר  - אין אינטרנט"  - המתאר מצב של חוסר אינטרנט
2. הבדלי גלישה בתשתיות שונות.

         

Imagine Cup 2012

Imagine Cup 2012 זוהי תחרות בחסותה של חברת מיקרוסופט, בה עשרות אלפי סטודנטים מהעולם מתחרים על Imagine Cup והשנה הנושא של התחרות הוא "תארו לעצמכם עולם שבו הטכנולוגיה מסייעת לפתור את הבעיות הקשות ביותר." . השנה גמר תחרות היה בסידני שבאוסטרליה וכמו בשנים הקודמות זוהי הייתה הצלחה גדולה מכל הבחינות.

אחת הקבוצות שניצחה בתחרות כמתואר בכתבה הייתה קבוצת הסטודנטים מאוקראינה אשר פיתחו כפפות שנועדו להקל את התקשורת בין חירשים וכבדי שמיעה המתקשים בדיבור לבין אנשים שאינם מבינים את שפת הסימנים. כפפות Enable Talk של צוות quadSquad, שמתרגמות את שפת הסימנים לדיבור בזמן האמיתי.

פשוט גאוני... הכתבה מאוד מעניינת והסרטון המצורף אף יותר.

צוות quadSquad מאוקראינה

זו פעם הראשונה שאני קוראת על תחרות כזו ולאחר חיפושים באינטרנט גיליתי שזוהי תחרות שהתחילה בשנת 2002 ומאז היא מתקיימת בכל שנה, בכל פעם במדינה אחרת. אלפי סטודנטים מפגינים את כישוריהם באמצעות טכנולוגיה ותוכנה. זה תמיד ביולי , בערך באותם תאריכים.

מתוך הסקרנות ולאחר בדיקה מעמיקה גיליתי שמדינת ישראל אינה שותפה למיזם זה. יותר מכך אף סטודנט ישראלי לא הציג את מדינתנו, מדינה של סטארטפים והמצאות, לא השתתפה השנה וגם לא בשנה הקודמת. האם יש סיבות לכך? בטוחני הסטודנטים בישראליכולים לייצג אותנו בגאווה, לשתף את האחרים וללמוד בעצמם. בתחרות זו משתתפים מדינות מפותחות יחד עם מדינות מתפתחות. הפתרונות שהם מנסים לפתור הם פתרונות גלובליים. תחרות זו יוצרת אתגרים רבים ויחד עם זאת ניתן לנצל את ההזדמנויות לשיתוף פעולה. התחרות של שנת 2013 תהיה ברוסיה. מקווה שלא יעבור הרבה זמן וכולם ידעו שאירוח של ישראלים הוא טוב לא פחות מאוסטרליה או רוסיה, מצריים או פולין.

אנשים ייצרו את הטכנולוגיה , מנצלים את הטכנולוגיה ואף נפגעים ממנה. אני מאמינה ביצירתיות ובשיתוף פעולה. יבוא יום ואספר כאן בבלוג על תחרות זו המתקיימת בארצנו. 

כתבות בנושא:

מתוך קפטן הארץ

http://www.haaretz.co.il/captain/gadget/1.1753347

אתר מיקרוסופט:

http://www.microsoft.com/en-us/news/events/imaginecup/

אתר התחרות:

http://www.imaginecup.com/CompetitionsContent/History.aspx

סיכום התחרות 2012:

http://www.imaginecup.com/Downloads/DownloadableDocuments/Imagine_Cup_2012_Yearbook.pdf

ללמוד בעצמכם

האינטרנט הוא מקור מידע זאת כולנו יודעים, ועל חיפוש משכיל כבר  כתבתי. אך מה עושים לאחר שמוצאים מידע או תוכנה מתאימים? איך מתחילים? למי פונים?

קודם כל - מדריך כתוב של אותה תוכנה  מצוי אך לרוב באנגלית - פתרון של מפתחי תוכנה. שנית, יהיו כאלה שלא יצטרכו הסברים אלה יפתרו זאת בדרך של ניסוי ותהייה ויגיעו לתוצר הסופי הפרפקציוניסטים שבינינו יבזבזו שעות נוספות. ויהיו אלו שיחפשו חבר, מורה שיסביר או השתלמות ומוסדות לימוד.

אני שייכת לקבוצה השנייה - מחפשת , מוצאת ודרך ניסוי ותהייה מגיעה למשהו. חיפוש אחר הדבר הנכון, לחיצות מיותרות - כל זה לוקח המון זמן ולפעמים התוצאות אינן משביעות רצון. בחלק מהמקרים אינני מגיעה לתוצר, עוזבת באמצע, בלי להבין את מהות התוכנה. רק כשאני לא מצליחה, והצורך גובר על הרצון , אני פונה למדריך של אותה תוכנה.

יש דרך נוספת, הדרך הנוחה ומתאימה לרובינו - הסבר ממוקד ומקצועי באינטרנט. בלי לקום מהכיסא, בזמן נוח ומתאים.

לאחרונה יש יותר ויותר אתרים המציעים טיפים (לדוגמא: http://www.stips.co.il ) והסברים עבור בעיות שאנו נתקעים בהם. יש סרטונים שפזורים ברשת (לדוגמא יוטיוב) ויש כאלה אתרים שפותחים פורומים על פי נושא.

היום קראתי בניסגיק על מדריכים של delusion. התרשמתי מאוד מהאתר.

מתוך האתר:"האתר מעניק מידע על תוכנות הגרפיקה ולומדות הנדרשות עבור התמקצעות אישית והכנה לעבודה בתעשיית הדפוס, האינטראקטיב ומשרדי הפרסום הן למתחילים והן למקצוענים. כל תוכנה מאפשרת צפייה במספר רב של קטעי וידאו שהוקלטו מראש ונבנו כחלק ממערך של לימוד התוכנה. החזון שלנו הינו להעניק פלטפורמת למידה נוחה, קלה וידידותית, המותאמת לקצב הלימוד של המשתמש במחיר שווה לכל כיס."

סרטוני ההסבר היו באמת מעולים, ולאלה שבינינו הזקוקים לידע בתוכנות העיצוב, שווה אף  לשלם.

חבל שההסברים עבור powerpoint ו- excel בתשלום. רעיון מצוין לרכז את כל ההסברים באתר אחד.

אשמח להשתמש באתר דומה לו, חינמי, המרכז את ההסברים/סרטונים שיתאימו לתלמידי בית ספר.

קישור לכתבה: 

http://www.newsgeek.co.il/learn-it-in-hebrew/

טלפון חכם

הטלפון הסלולרי הוא המכשיר האישי הנפוץ ביותר בעידן המודרני, ובעל רמת התחלופה הגבוהה מכולם. היצע הדגמים גדל בהתמדה והם נעשים מתוחכמים וכוללים תכונות רבות ומתקדמות יותר.

טלפון חכם, מתוחכם....
 אין ספק  ש-smartphone הרבה יותר נגיש ונייד. בכל מקום שיש בו צורך (וגם ללא צורך) "להרוג את הזמן" פונים לטלפון החכם. ראיתי לא פעם אנשים עסוקים בנייד בהמתנה בתורים , בנסיעות ועוד... ואם המכשיר עוזר למלא את הזמן הפנוי אז כדאי לנצלו לשימוש נבון. אולי הוא האמצעי שבעזרתו ניתן לגלות סקרנות ועניין, לעלות מוטיבציה וגם אלטרנטיבה לחוסר תקציב לקניית מחשבים. האם טלפון החכם הוא הפתרון?
בעוד זמן לא רב לא יישארו טלפונים ישנים והטלפון החכם ישלוט בשוק. האם אז ניתן יהיה לנצל את הטלפון החכם ככלי עזר בהוראה? אנו לא יכולים להתנהג כאילו זה לא קיים. משרד החינוך אסר על שימוש בפלאפונים... התנהגות של בת יענה? או דרך קלה לפתור בעיות שנלוות לטלפונים הניידים?
טכנולוגיות לא עומדות לבד, בעיקר במערכת החינוך. חייבת להתלוות אליה פדגוגיה, הגדרות, יעדים ועוד...
יש הרבה פרויקטים מוצלחים בתקשוב  כשהדבר החשוב שהיה בהם הוא שילוב של פדגוגיה וטכנולוגיה. אך בעצם הכשרת מורים היא החשובה ביותר.
דוגמת העיר בת ים היא הטובה ביותר. יש טכנולוגיה, יש מורים - שילוב זה יכול להצליח או להיכשל. בבת ים סיפקו לתלמידים טכנולוגיות אך המורים אינם עברו הכשרה, והתוצאות לדברי המורים היו מאכזבות. וזה לא עקרוני אם מדובר על טאבלט או על טלפון חכם. לא ניתן להתעלם ממורים שאמורים להוביל את השימוש בטכנולוגיה. משהו צריך להתעורר. אנחנו כבר באיחור. ההכשרה  = זמן. האם יש לנו אותו?
אני לא שונה ממורות בבת ים. נכון להיום, גם אני לא יודעת איך לשלב את הטאבלטים או הטלפונים החכמים במהלך הלמידה השוטפת בדרך המיטבית. אני יודעת שטאבלט וטלפון חכם אלו  לא עוד כלים כעט או מחברת.
בקורס "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה" כמשימת סיכום אני וחברותי שילבנו בבניית יחידת לימוד  משימה לימודית המבוססת על אפליקציה sky view. לצפייה במשימה לחץ כאן. זהו רק נסיון, משימה בודדת. אך זו התחלה.
תקוותי שבעתיד אוכל לאפשר לתלמידיי להנות וגם ללמוד בעזרת הנייד....

כתבות על טאבלטים בבת ים:
 http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/321/964.html
http://www.haaretz.co.il/captain/gadget/1.1726351
ללמוד מהנייד:
http://elearningil.blogspot.co.il/search?updated-min=2011-01-01T00:00:00%2B02:00&updated-max=2012-01-01T00:00:00%2B02:00&max-results=50

רפלקציה...

סמסטר נוסף מגיע לסיומו ואני פשוט לא מאמינה... הזמן עבר במהירות, הלמידה הייתה חוויתית. למדתי  תאוריות וגישות, גלים והשפעות, כלים ויישומים. במקביל ללמידה ניהלתי בלוג. 12 רשומות  בהם ניסיתי להעלות את מחשבותיי ותובנותיי. גיליתי שהכתיבה מתוך עניין היא יותר מאתגרת ולכן בתקופה האחרונה מצאתי את עצמי משוטטת באתרים רבים בחיפוש אחר נושא מסקרן וחדשות עדכניות.
בזכות בלוג זה הרחבתי את ידיעותיי, השכלתי ויישמתי הלכה למעשה את הידע שרכשתי בהרצאות השונות בסמסטר ב'. מצאתי  הרבה אתרים חדשים וגם כלים דיגיטליים שוניים אותם מיינתי בדפים שבבלוג.
אינני רואה בבלוג זה יומן אישי בו עליי להיחשף מבחינה אישית רגשית אך כן מצאתי פה במה בה אוכל לספר על ניסיוני ודעותיי בעבודתי ובלימודיי בתחום התקשוב. לפעמים נושא מסוים "בער" בי וכתבתי עליו ולפעמים היה לא פשוט להחליט על מה לכתוב, אך דבר אחד בטוח, היום אני יכולה לומר על עצמי שאני אוהבת לכתוב מה שחשבתי שלא ידעתי לפני.
אני צופה כי גם בעתיד בלוג זה ישמש לעידכונים על כלים חדשים בהם אתנסה ואמשיך בהתנסויות שלי באותם כלים ובתהליכים אותם אני רוצה להוביל הן בהוראה והן בהדרכה בבתי ספר בהם אני עובדת.

לסיכום, אינני יודעת לאן אגיע בהמשך הכתיבה אך דבר אחד בטוח: אני שמחה על המקום שבו אני נמצאת.

מיומנויות...

התלמידים של היום מחוברים: הם משתמשים בתקשורת, מדיה דיגיטלית וטכנולוגיות בקלות וכך השקפת העולם שלהם שונה מזו של הדורות הקודמים. כלומדים , הם צריכים שתי סוגי מיומנויות: מיומנויות חדשות ומיומנויות מסורתיות. עם מיומנויות מסורתיות לאף אחד אין בעיה: לוח ושיטות הוראה מושרש אצל רוב המורים (אם לא אצל כולם)  במערכת החינוך שלנו . נכון שברוב בתי ספר יסודיים קרב המצב והכלים הטכנולוגיים, כמו מחשב נייד ומקרן יהיו לכל המורים ובכל הכיתות... האם הכלים האלו מספיקים על מנת לתת לתלמידינו את המיומנויות החדשות? 

תשובתי היא - לא ולא. מצד אחד כמעט חסרות לנו שיטות הוראה חדשות שיתאימו לטכנולוגיה החדשה.
מצד שני - האם מחשב נייד למורה ומקרן בכיתה הפך אותנו למתקדמים טכנולוגית?
אני בטוחה ששינוי הגדול יהיה רק שלכל תלמיד יהיה מחשב. אחד לאחד, בכל מקום ובכל זמן הלמידה. תלמיד יבוא עם המחשב או טאבלט מהבית ויחזור איתו הביתה...זהו מצב האידיאלי שעוד כמה שנים בכלל לא נבין איך יכולנו ללמד אחרת. רק אז הלמידה תהיה שונה ומיומנויות החדשות יישמו עוד בבית ספר .

זהו סרטון (שנחשפנו לדומה לו באחד השיעורים של ד"ר אלון הסגל) שהדגמתי לתלמידי בכיתה. תלמידיי כמוני היו מוקסמים מעתיד שקרב לבוא. נשאלת רק שאלה אחת: מתי? 

"האדם, הרשת החברתית והבירה"

"האם הרשתות החברתיות הן רק "אופנה חולפת", או שמדובר בתופעה שחולשת על כל תחומי חיינו? לטענת פרופ' שיזף רפאלי, מנהל מרכז שגיא לחקר האינטרנט ומומחה בעל שם עולמי לרשתות חברתיות, לעידן האינפורמציה ולמולטי-טאסקינג, הרשתות החברתיות ישנו – ולמעשה כבר משנות – לא רק את האופן בו אנו מתקשרים זה עם זה, אלא גם מהוות צוהר לניתוח החברה האנושית."  כך כתב בבלוג שלו גיא  קצוביץ', אחד ממארגני WIZE. פרוייקט WIZE  נועד לשינוי תרבות חיי הלילה של הצעירים בישראל. הפרויקט משלב בין אנשים איכותיים, תוכן מעניין ובירה (ההרצאות מעוברות בפאבים)
"יותר מ-900 מיליון משתמשים בפייסבוק התחברו למערכת לפחות פעם אחת בחודש האחרון", פתח את דבריו רפאלי, בניסיון להמחיש את עוצמתיות הרשתות בחיינו. "מדי יום, בממוצע כל אחת מבין שתי נפשות על כדור הארץ כותבת משהו ברשת חברתית – לא צופה באופן פסיבי, אלא כותבת באופן אקטיבי". רפאלי העביר הרצאה באירוע של WIZE בפאב הסלונה בת"א, ב-9 במאי 2012.
רפאלי ציין פרמטרים רבים, הנובעים מניתוח הקשרים בתוך הרשתות החברתיות, ותופעות אשר ניתן לזהות בקרבן. מתחילת ההרצאה רפאלי התמקד בשאלות / טענות הקשורות לרשתות חברתיות:
אופנה חולפת? מזיק לחינוך והורות? מזיק. בזבוב זמן? טימטום? מזיק. בזבוז כסף (רכישות תמוהות?)  מזיק. פוגע בפרטיות? מזיק. ניכור ובדידות ,מרוקן משמעות החברות ...מזיק. (או מועיל) מוביל לשינוי פוליטי? חכמת המונים או טיפשות העדר? דטרמינזם טכנולוגי?
בהמשך סיפר על האופן בו רשתות חברתיות יכולות לנבא פרמטרים אישיים על חיינו, כמו למשל הסיכוי שנהיה בני-אדם שמנים: "עשו מיפוי של אנשים בפייסבוק, ובדקו מה הסיכוי שנהיה שמנים בהתאם לחברים שלנו – והמשקל שלהם, המראה, וכדומה. ככל שיש לנו יותר חברים שמנים, כך הסיכוי שלנו להיהפך לכאלה." בדומה לכך שנהיה עצובים או מאושרים.
רפאלי סקר רשתות חברתיות שונות, שפה שונה של רשתות וכמובן מושגים שקשורים לכל אחת מהרשתות. לדוגמא Page Rank הקשור לרשת גוגל "דואג" לכך שנקבל חיפוש מותאם אישית, מתוך ההכרות איתנו ע"פ חיפושינו הקודמים. דבר דומה קורה Edgerank בפייסבוק...הוא המשיך עם כלים דיגיטליים שקמו בעקבות רשתות חברתיות, המסקרות אותם בעזרת נתונים סטטיסטיים שונים, כמו כן מוניטין המקוון של הגולש , מצב הרוח או נטיות פוליטיות. לאורך כל ההרצאה רפאלי התייחס לספרות הקיימת בנושא. 

ומי מפחד מרשתות? רפאלי הציג 2 דוגמאות לכך: קהילת החרדים ומשרד החינוך. בהתייחסות למשרד החינוך הציג חוזר מנכ"ל 6.1.3:  איש צוות חינוכי לא ייזום תקשורת עם תלמידים ברשת חברתית....

רפאלי העביר שעה וחצי של שיחה מרתקת עם הקהל . אני בטוחה שאותם חברה צעירים יתייחסו קצת שונה לרשת חברתית, יבינו את כוחה וינצלו  אותה בדרך טובה יותר. ואנחנו המורים, כרגע מרחיבים את אופקינו בלימודים, על מנת להיות שם ולא בצד המפחד, העושה את החלטות לא רק על פי מצבי רוח אלא גם מתוך הידע וההבנה.
קישור להרצאה ביוטיוב: http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=7HetN_nK62w#!

ובזמן שהייתם ברשומה זו, אלו כמה דברים שקרו ברשת:

קישורים נוספים: 

http://www.newsgeek.co.il/social-networking-at-wize/

http://www.haaretz.co.il/captain/net/1.1682714

Drupa 2012

לפני כשבועיים, ב-15.4 פרסמתי רשומה "מותו של דפוס? לא כך זה נראה...". אחד הדברים שציינתי ברשומה זו היא תערוכת הדפוס 2012 Drupa שבדיסלדורף. התערוכה נפתחה ב-3.5 ותמשך עד ל- 16.5 אך כבר יש הודעות והכרזות.

ממציא הדפוס הדיגיטלי, בני לנדא, חשף את מכונת הדפוס החדשה שפותחה במעבדות החברה ומבוססת על דיו שמיוצר בשיטת הננו. היתרון המרכזי של הטכנולוגיה החדשה, הנקראת ננוגרפיה, הוא השימוש בדיו מבוסס מים, בסדר גודל ננו-מטרי (מיליארדית המטר), שהופך אותה לזולה וידידותית לסביבה.
 לדברי לנדא,"הננו-פיגמנטים הללו, המבוססים על חלקיקי צבע בגודל זעיר של כמה עשרות ננומטר בלבד, הם בולעי אור רבי-עוצמה המאפשרים הדפסת תמונה באיכות חסרת תקדים. תהליך הדפוס מאופיין על ידי נקודות הדפסה חדות במיוחד, בעלות אחידות גבוהה, ברק איכותי, ומרחב צבע רחב מזה המתקבל בכל תהליך דפוס אחר בארבעה צבעים", "הננו-גרפיקה מאפשרת לייצר תהליכי הדפסה עם פחות פיגמנטים ועל כל חומר אריזה. הלקוחות הקיימים בשוק יכולים באמצעות זאת להגדיל את העסקים שלהם בלי להשקיע ולו דולר אחד בשיווק. הם יכולים להדפיס מחדש עבודות שכבר יש להם בעלות זולה מדפוס האופסט".
מתוך הכתבות שמצאתי בנושא ניתן להבין שהמחיר הכלכלי הנמוך יותר של תהליך הדפוס נובע מכמה סיבות: כמות חומר הצבע שהתהליך זקוק לו הינה אפסית, מהירות הכנת התמונות גבוהה בהרבה, היות התהליך מבוסס מים, יש צורך בהשקעת פחות אנרגיה כי אין צורך בתהליך חימום מכיוון שהחומר מתייבש כמעט באופן מיידי. כמו כן, קיימת עמידות גבוהה של התמונות .

כמו באינדיגו, גם כאן ההיבט הציוני לא נעלם אצל לנדא. כאשר מכר את אינדיגו, לנדא עמד על כך בחוזה כתוב ובלתי ניתן לפירוש אחר, שהייצור ישאר בישראל - וקריית גת זכתה להיות העיר שמארחת את מפעלי הדיו של HP-אינדיגו.

תקוותי שגם המכונה החדשה תיוצר אצלנו בארץ והשילוב של עסקים וציונות - ינחה לא רק מר בני לנדא ואנשיו אלה גם יהיה שיעור טוב לכולנו. 

ואיך זה קשור לחינוך? בעקבות לטכנולוגיה החדשה, אני בטוחה שעולמנו יהיה צבעוני הרבה יותר, גם מחוץ לבית ספר וגם בתוך. מקווה מאוד שהקירות "ידברו" בדרך צבעונית יותר, ספרי הלימוד שעדיין לא עברו לגירסה הדיגיטלית יהיו גם הם צבעוניים יותר.
בית ספר לא צריך להיות שחור לבן או אפור וירוק כמו של פעם...

לקישור לאתר של drupa 2012 לחץ כאן
http://www.hayadan.org.il/nanographic-printing-presses-030412/
http://www.pc.co.il/?p=86821

סיאטל - העיר השקופה

היום קראתי כתבה שהשאירה הרגשה של פרגון וקנאה.
" לצד שירותים סטנדרטיים כמו תשלום חשבונות חשמל ומים באתר העירייה, יכולים תושבי העיר שבמדינת וושינגטון לבדוק זמינות אופניים בתחנות ההשכרה העירוניות, לבקש שינוי בגודל הפחים ברחוב ולקבל עדכונים בטוויטר על סגירות כבישים או הפסקות חשמל. וזו רק רשימה חלקית". "ישירות מהבית, הם יכולים לגלוש למפה המציגה דיווחים על פשעים המתרחשים בעיר ויכולים להוריד דו"חות שחיברו שוטרים שהגיעו לזירת האירוע. אם זה לא מספיק, יכולים התושבים לגלוש לעמוד שבו ייחשפו בקלות לכלל התוכניות העירוניות, לפרוטוקולים של ישיבות מועצת העיר ולניתוח התקציב העירוני. כדי לתכנן את המשך היום עם הילדים, הם יכולים להיכנס ל־MomMaps, מפה של אירועים לכל המשפחה ברחבי העיר."
מי שאחראי על הפיכתה של סיאטל לעיר המובילה בארה"ב ביוזמות ממשל פתוח הוא ביל שרייר, סמנכ"ל הטכנולוגיות של העיר מאז 2003. כמובן ביל שרייר לא היה לבד. המחלקה שלו קיבלה תמיכה רצינית מכל המחלקות של העירייה, כפי שנחשף בכתבה.
כתבה זו מוכיחה שוב שמספיק שיהיו מספר אנשים עם אמונה חזקה במה שהם עושים ועירייה כה גדולה (סיאטל היא העיר הגדולה ביותר בצפון-מערב ארצות הברית ומונת כ-700אלף תושבים) יכולה להציג את כל פעילותה לעיני כולם.
ומה אצלנו??? האם זה אפשרי בכלל? ללא פחד מביקורת, ללא פחד לפתוח את הבית ולהוציא את הלא בסדר, הלא נקי, על מנת שיהיה טוב יותר? היום באתרי ערים, כמו קריית גת, ניתן למצוא מידע כללי, מס' טלפון ושמות האחראים של המחלקות השונות שלא תמיד עדכניים. מחלקת חינוך מציגה את הפורטלים של בתי ספר ולא יותר מזה. אם וקורה שבית ספר מסוים זכה בתחרות ארצית כלשהי, עירייה יכולה להציג זאת - והם צודקים, למה לא? כנראה אני מגזימה והאתר של העירייה שלי לא כל כך גרוע ויש מקום לפרגון. לפני כמה שנים גם זה לא היה קיים.
ולשאלה "האם זה אפשרי אצלנו?" - אני מאמינה מאוד שכן. יבוא יום וכולנו נוכל לראות באמת לאן "בוזבז" הכסף בעירייה ולא רק להאמין להבטחות במהלך הבחירות. וכשזה יקרה, אצלנו בקריית גת ולא רק, אני מאמינה שבתי ספר יקבלו את הכסף שמיועד להם, ובתוך הסדר שיהיה ישאר יותר לתקשוב בתי ספר.
אני מאמינה בשקיפות בכל מקום, ויותר אני מאמינה באנשים, באמונתם ובטוב לבם.
קישור לאתר של סיאטל: http://www.seattle.gov/
 http://www.seattle.gov/html/citizen/educate.htm

תוכנית השאלת ספרי לימוד...

ב - 23.4.12 הודיע שר החינוך, גדעון סער, על תוכנית השאלת ספרי לימוד. משרד החינוך הקצה 100 מיליון שקל להפעלת התוכנית כבר בשנת הלימודים הבאה. בבתי הספר היסודיים ישלמו הורים 280 שקל לשנה, ובבתי הספר העל־יסודיים ייגבו 320 שקל לשנה - דבר שיחסוך להורים מאות שקלים.

לדעתי זהו  פרוייקט מצויין שעובד אצלנו בקריית גת כבר שנים רבות. לפרויקט זה  יתרונות רבים: חוסך כסף , חוסך טרחה של הקניה, מחנך לשימוש חוזר,מחנך לשמור על רכוש. כמו כן ההנהלה מפעילה שיקולים רבים ובדיקות אין ספור לפני שמחליטה לעבור לספר לימוד אחר, דבר שלרוב אינו קורה בבתי ספר אחרים, שקיימת קלות דעת בבחירת ספר, הרי שנה אחרי ניתן לבקש מהורים לקנות ספר אחר...

ובכל זאת, למה פרויקט זה עושה הרגשה של בלבול? האם גדעון סער, כבר שנה שנייה מפעיל פרויקט "תוכנית לאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21"? ואם לא אותה ממשלה קבעה  שלכל ספר לימוד, אמור להיות ספר דיגיטלי, שעלותו נמוכה בהרבה מעלותו של ספר רגיל? 

אז... השאלת ספרים רגילים, שההשקעה שבית ספר עושה היא בטח לא לשנה אחת או השקעה בקידום טכנולוגיה (ספרים דיגיטליים, טאבלטים, מחשבים ניידים) שגם היא לא לשנה אחת??? האם  הממשלה שאחראית על פרויקט התקשוב זו היא שאמורה לנווט אותנו, המורים, לכיוון אחד בלבד ולא לכמה כיוונים שבמקרה  גם הם מנוגדים?

אין לי התנגדויות לפרויקט כה טוב, אך יחד עם זאת קשה לראות שהכסף שמממן את הפרויקט יכול היה לממן את הטאבלטים או מחשבים ניידים עם ספרים דיגיטליים. לדעתי , משרד החינוך צריך לחדד לעצמו את הדרך שאינה משתמעת לשני פנים. אני יודעת שהשקעה בטכנולוגיה היא גבוהה מאוד, אך  בסופו של דבר,היא בלתי נמנעת. להשקיע בספריות של ספרי לימוד זה כמו להשקיע בגיר ולוח של פעם. תקוותי שהחלטה זו אינה תעקב את התקדמות הטכנולוגיה. 

כתבות וקישורים:

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3568910,00.html

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/236870

http://www.pc.co.il/?p=65154

מותו של דפוס? לא כך זה נראה...

ב- InformationWorld 1378 בעמ' 32-37 התפרסמה הכתבה "השמועות על מותו מוקדמות מדי". לא האמנתי שכתבה זו יכולה להיות רצינית כל כך. הרי כולנו עוברים (בקצב שונה אך בכל זאת) לספרים דיגיטליים, וכמעט הספדנו את המילון, בריטניקה וספרי לימוד אחרים. אומנם?
הכתבה מתחילה מפרסום של תערוכת הדפוס, ההוצאה לאור והמדיה הדיגיטלית, Drupa 2012 , שתיפתח בחודש מאי בדיסלדורף, גרמניה. על פי המארגנים צפויים לבקר בה כחצי מיליון מבקרים והשתתפו בה כ-50 מדינות (גם אנחנו כמובן). אחד המסרים המרכזיים שיעברו באירוע רב המשתתפים הוא, שלמרות כל החידושים בתחום, הכל בסופו של דבר מסתיים במוצר דפוס כלשהו.

מתוך הכתבה ברור שלדוגמה קופונים צריך להדפיס (אצלנו, בארץ, זה עובד גם ללא הדפסה), ותעשיית ברקודים שנסרקים ע"י הטלפונים החכמים, מבוססים על מוצרי דפוס גם כן. עוד דוגמה שניתנת בכתבה הוא הדיו הדיגיטלי (ואו, איך?), פיתוח אינדיגו ישראל, שניתן לזיהוי דיגיטלי אך בסופו של דבר תוצאו הסופית - תוצר של תעשיית הדפוס.
אין ספק שתעשית הדפוס השתנתה. אנחנו עדים לכך שמדפיסים עכשיו הכל על הכל, להבדיל שפעם הדפיסו בעיקר על נייר. חברת EFI , מומחית בתחום דפוס דיגיטלי אף מדווחת על גידול של 17% במכירות ב2011 לעומת 2010.  המספרים אינם מצביעים על מותו של דפוס. עוד דוגמה על התפתחות הדפוס היא קרובה אלי אף יותר. HP ישראל בונה מפעל הדפסה נוסף, שלישי במספרו, בימים אלו, אצלנו, בקריית גת.
הדפוס אינו הולך למות, הוא משנה כיוון, מדפוס קונבנציונלי  לדפוס דיגיטלי. מתוך הכתבה: " ניכרת התעוררות גם בפיתוחים לתעשיית האריזות, כאשר מכונות בפורמט הדפסה רחב מדפיסות היום כבר על כל דבר שרק אפשר לדמיין - אפילו על קרמיקה".  היטיב להגדיר זאת ברנרד שרייר, נשיא ומנכ"ל דפוס היידלברג "מערכת היחסים בין המדיה האינטרנטית לבין הדפוס הגיעה למצב של איזון".
כתבה מאוד מעניינת, לדעתי בעקיפין גם קשורה לחינוך. אנחנו לא כל כך מהר נספיד את העפרונות והמחברות. דרך הלמידה משתנה, הטכנולוגיה מציעה לנו דפוס דיגיטלי, אך המהות אינה משתנה. ספר מודפס , ספר דיגיטלי -  אני יכולה להוביל לחדשנות עם דף ועפרון או להישאר מאחור עם ספר דיגיטלי. הכל בידיים שלנו...

דור הגוגל

בכתבה "דור הגוגל - כל התשובות נמצאות ברשת" מסופר על סקר חדש שעובר בבריטניה ובו נמצא כי ילדים ובני נוער מעדיפים לשאול את גוגל, מאשר לפנות אל הוריהם או אל המורים שלהם.
תוצאות לא ממש מפתיעות...הרי הילדים שלנו הם דור דיגיטאלי, לא? תוצאות הפוכות היו מפתיעות אותי יותר. אך כמו כל סקר נשאלו כמה שאלות ובחלק מהתשובות כן היו הפתעות. להלן כמה דוגמאות מתוך הכתבה:

" 34% מהילדים ובני הנוער אמרו שאינם מאמינים שהוריהם יכולים לעזור להם עם שיעורי הבית,14% אמרו כי אינם מחשיבים את הוריהם לאנשים אינטליגנטיים. ומה עם סבתא אנציקלופדיה הישנה והטובה? 10% מהילדים לא יודעים אפילו במה מדובר. חלק חשבו שמדובר בכלי שמבשלים, משהו שמטיילים בו, משהו שמשתמשים בו כדי לתפוס כדור או לבצע באמצעותו ניתוח. בנוסף, 19% מהמשתתפים בסקר מודים שמעולם לא שמו ידם על מילון מודפס. ושליש מהמשתתפים סיפרו שהם משתמשים באייפד, קינדל או במחשב כדי לקרוא ספרים"

19% לא שמו ידם על מילון מודפס? זה כבר קורה? אצלנו בבית -הספר בכל כיתה מונחים על המדף כמה מילונים וכשיהיו מחשבים אצל כל התלמידים, לא נראה לי שהרבה יסתכלו לכיוון המילונים אם בכלל הם עדיין יהיו שם. אך תהליך זה לוקח זמן, מחשוב מלא וטכנולוגיה זמינה לכל אחד. שליש מהתלמידים כבר אינם קוראים ספרים העשוים מנייר - לי זה נשמע כמו לגעת בעתיד...בריטניה? כ-5 שעות טיסה מכאן ואנחנו בעתיד?
קשה שלא להיזכר בעמודים של איזיק אסימוב שד"ר גילה קורץ הקריאה לנו באחד מהשיעורים. העתיד כבר כאן, כמעט כאן, בבריטניה...
בטוחה שגם אצלנו זה יקרה. תקוותי שהדבר יקרה לפני יציאתי לפנסיה.
ולסיום, הדבר החשוב - אם כבר הילדים שלנו ימצאו הכל בגוגל - חובתינו ללמד אותם את שיטות החיפוש בכדי להשאיר יותר זמן לעיקר, ללימוד...
קישורים:
http://www.birminghamsciencecity.co.uk/news/kids-prefer-to-google-it-than-ask-teachers-or-pare/
http://www.zdnet.com/blog/igeneration/kids-google-it-or-ask-parents-and-teachers/15862

פייסבוק ומדיניות השיתוף

כשהתחלתי ללמוד, לשוטטות שלי ברשת נוספה מטרה נוספת  - לקרוא מאמרים וכתבות שקשורות לטכנולוגיה וחינוך.

גיליתי מושג חדש: IT . ההגדרה מויקיפדיה:  יטכנולוגיית מידע ( Information Technology, בראשי תיבות: IT) מתייחסת לשימוש בטכנולוגיה  לניהול ועיבוד מידע, בעיקר בארגונים.  עם המושג הזה גיליתי אתרים מעניינים וכתבות מרתקות. בעצם זהו עולם שלם שלא הכרתי.

היום במוסף של IT כלכליסט קראתי כתבה: "הישראלי שהינדס מחדש את פייסבוק". בכתבה מסופר על אמיר מיכאל, בן להורים ישראלים, מהנדס בן 33 העובד בפייסבוק. בעבודתו הוא אחראי על פעילות של שרתי הפייסבוק. 

לא כולם מודעים לכך שלכל פעילות תקינה שאנו עושים באינטרנט אחראי השרת. בחברות עם הרבה משתמשים יש חוות שרתים. (מתוך ויקיפדיה: חוות שרתים היא אוסף של שרתים המיועדים לבצע משימות שנמצאות מעבר ליכולתו של שרת יחיד.) כמשתמע מכך, הרבה משתמשים - הרבה שרתים - ריבוי מעבדים, ספקי כוח, מאווררים,  -  צורך בהרבה חשמל ומערכת קירור טובה. 

אמיר מיכאל  הוא ככל הנראה מהנדס מקצועי ומיומן בעבודתו, מסופר בכתבה זו איך שלב אחרי שלב הוא שיפר את התפקוד של השרתים וכך גרם לחיסכון האנרגטי של חדרי שרתים.  הכתבה מסבירה בפרטים את השלבים, דבר שבטח מעניין את המהנדסים שבנינו. אינני מהנדסת ואף שנושא זה מאוד מעניין, עניין אותי דבר נוסף שהיה בכתבה. 

"יש לנו פילוסופיה בפייסבוק שקצת שונה מעמיתיה בתעשייה", מסביר מיכאל. "בפייסבוק מאמינים שהמוצר שלנו הוא הרשת החברתית, לחלוק אירועים בפייסבוק, חוויות ותמונות. עשינו משהו שהיה פנימי לפייסבוק, אבל אנחנו מאמינים שהוא לא צריך להישאר רק בבית שלנו, אלא עליו לגרום גם לאחרים לחסוך באנרגיה. אז לקחנו את כל ההגדרות ופרסמנו אותן בתוכנית של מחשוב פתוח (Open Compute)". 

שיתוף...לא לנסות להרוויח עוד כסף, אלא לשתף את האחרים, גם אם הם מתחרים. דרך אגב בכתבה מביאים את הנתונים בעקבות השיפור ושמות החברות השותפות. פייסבוק בשיתופו גורם לכך שלא רק הם יהיו אלו שישפרו את הטכנולוגיה ויעשו צעד קדימה, אלא גם חברות רבות נוספות שקשורות לתחום. 

מדיניות שיתוף מידע זהו הדבר שחסר לנו במערכת החינוך. כמה בתי ספר יש בארץ? בכמה מהם מלמדים לדוגמא, שברים פשוטים? האם כל המורים או רובם משתפים אחד את השני? קמו אתרי תוכן שמכילים עזרים ויישומונים, אך רובם בתשלום, ולא תמיד טובים. בשנה האחרונה משרד החינוך פועל להרחבת מאגר השיעורים הראשי ואף הציע למורים לשלוח יחידות לימוד ולקבל על כך תשלום. אך מתוך שיחה עם רונית נחמיה, המפקחת הארצית לתקשוב, שבקרה אצלנו בבית הספר , אין הענות רבה. אינני בטוחה מה הם הסיבות לכך (אולי זה תחום מעניין לחקר) ואני יכולה רק לשער. אך אני בטוחה שנגיע לשיתוף  מהחינוך לכך דרך דוגמאות ושיתוף שכל אחד מאיתנו יכול לעשות. 

במסגרת התוכנית הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21, בית ספרנו קיבל תשתית תקשורת מצוינת, שבאזורינו (קרית גת) היא עדיין יוצאת דופן. אך מה....משרד החינוך סגר אותה בסיסמה. בית ספרינו ביקש לפתוח את האפשרויות גלישה ללא סיסמא בשעות שבית הספר אינו פועל ,כך שגם משפחות מעוטי יכולת אשר גרים בסביבה יוכלו להשתמש בתשתית כה טובה, אך קיבלנו תשובה שלילית - דבר נוגד את המדיניות של המשרד. האם זה שיתוף חד-כיווני?

לסיכום, כתבה מכובדת על התפקיד של אמיר מיכאל ועל מדיניות של הפייסבוק, שתורמת בעקיפין לאיכות הסביבה (חסכון באנרגיה) והתפתחות טכנולוגית (מדיניות השיתוף). מקווה שגם אצלנו, אי שם במשרדים, ימצאו אנשים שיבינו ששיתוף קשור לכל אחד ומדיניות השיתוף תשנה כיוון.  




קישורים:
 data center microsoft (יוטיוב)
מה זו חוות שרתים?  (ynet )

משהו קצר...

אתמול קראתי כתבה מעניינת על צלילים טכנולוגיים שעברו מהעולם... .
לא , זה לא ממש קשור לחינוך.... ובכל זאת החלטתי לציין כתבה זו בבלוג שלי.
הכתבה הקצרצרה עם  10 סרטונים של חצי דקה ויותר מזכירה לקורא את העבר הלא רחוק: צליל של טעינת הדיסקט הענק ודיסקט הקטן יותר, ווינדוס 95 , רינגטון של נוקיה ועוד...יש בה כל כך הרבה נוסטלגיה, זכרונות (גם מ"שיעור מחשבים" במעבדה...).
שנים בודדות וכל כך הרבה עבר...

התפתחות הטכנולוגיה.

אני מסיימת את עשור הרביעי לחיי אך ההרגשה היא שעברו מאות שנים מאז נולדתי. הילדות שלי אינה דומה לילדות של ילדיי. אך כל דור יכול לטעון דבר דומה. בתקופת הלימודי בבית ספר השתמשתי בטבלאות לחיפוש סינוס וקוסינוס. בתקופה ההיא  כבר היו ילדים ממשפחות מתקדמות טכנולוגית שהיו  מגיעים לבית הספר עם מחשבון מדעי. האם משהו עכשיו זוכר את הטבלאות האלו? היום מחשבון מדעי נמכר בכל מקום ובטח לא רחוק יום שלא נצטרך גם אותו, הרי הרבה חישובים  אף מסובכים  ניתן לעשות באפליקציות בסמארטפון. סיפור של טאבלטים מאוד מזכיר לי את הסיפור של מחשבון. מחשבון החליף את הטבלאות, דפי טיוטה רבים. האם טאבלט יחליף את ספרי הלימוד והמחברות? כנראה שכן. חמותי בת 71 מסתובבת עם קינדל (אף שהיא עדיין מסתבכת עם שלט טלוויזיה וכל מכשיר אלקטרוני שהיא קונה מוסיף ל"זמן איכות"  בכמות הביקורים). היא התחברה לקינדל, הוא הפך להיות כמובן מאליו, כמו כל שאר הכלים הטכנולוגיים. ומה צופה לנו העתיד? האם חיינו יהפכו להיות כמו בפרסומת של "corning glass  " ? וענן פרטי יהיה בכל מקום סביבנו?  האם ניתן לראות ולדעת מה צופה לנו העתיד?

אני חושבת שבכדי  להציץ קדימה לעוד כמה עשורים כדאי לקרוא ספרות  בדיונית, איפשהו שם, כשדמיון  הוא ללא גבולות נולדים קוים לטכנולוגיות עתידניות.

אזרחות דיגיטלית

לאחר שוטטות הרגילה שלי ברשת בחיפוש מידע, נתקלתי בעיתון "InformationWorld גליון 1377" . זהו מפגש הראשון שלי עם עיתון זה והתרשמתי ממנו רבות. הכתבות מעניינות וקשורות לעולם המחשבים והן אלו שגרמו לי להמשיך בקריאה. בכתבה "סייבר עליך, ישראל" (עמ' 16-25) נפגשתי עם מושג חדש עבורי - "אזרחות דיגיטלית" שמתקשר למושגים אבטחה והגנת מידע ברשת.
לדעתי המושג הזה פשוט ענק. הרי מי יכול להכין את התלמידים לאזרחות דיגיטלית טובה יותר ממורי מבית ספר?
אנו מעבירים הסברה בלתי פוסקת להתנהגות טובה ברשת, והרי בשעות הבוקר אנו פותרים בעיות שנוצרות ברשתות חברתיות אחר הצהריים, עוסקים בשבוע "אינטרנט בטוח" שכלל אינו בטוח . לרוב אנו מתייחסים לאינטרנט כדבר מסוכן, שצריכים להיות זהירים בו, בדרך כלל אנחנו בסדר - ההם שם באינטרנט לא ממש בסדר. מקסימום נתייחס שאסור לקלל ולהעביר מידע על עצמנו ועל חברינו. יש כאלו שיציינו שיש ענישה על מעשים מסויימים ואף יזמינו שוטר להרצאה. אינני מזלזלת בדברים שנעשים בבתי הספר - אני לא שונה. השאלה היא: האם תלמידים אלו הופכים להיות "אזרחים דיגיטליים" טובים? ומהו בכלל "אזרח דיגיטלי"?  לדעתי, מערכת החינוך, הורים ומורים עדיין מפרידים בין סביבה הרגילה וסביבה הוירטואלית.  וכל עוד שהסביבה הוירטואלית לא הפכה להיות "שווה בין שווים", יהיה הבדל מהותי בהתנהגות ברשת ומחוצה לה.

הכתבה מאוד מעניינת ואף שהיא לא ממש קשורה ישירות לבית ספר, וניתן"לאמץ" ממנה דברים שיעשירו את הנושא במערכת החינוך ובקרב תלמידנו.

ברוכים הבאים לבלוג שלי

שלום לכולם,
היום אני מתחילה כתיבה כאן, דבר שאינו מאפיין אותי כלל. אני אדם של מספרים, חישובים, עובדות וחוקים  ובלימודי התמחתי במתמטיקה ופיזיקה. הכתיבה היא הדבר הקשה ביותר עבורי - נקודת חולשה.
בבלוג זה אציג קווים לזהות המקצועית ,שניתנת לשינוי לאחר למידה והתנסויות שונות  שאני עוברת במהלך הלימודי במכללה.  אנסה להעביר כאן את התובנות שלי, דוגמאות לעשיה בלימודים ובעבודה.