ב - 23.4.12 הודיע שר החינוך, גדעון סער, על תוכנית השאלת ספרי לימוד. משרד החינוך הקצה 100 מיליון שקל להפעלת התוכנית כבר בשנת הלימודים הבאה. בבתי הספר היסודיים ישלמו הורים 280 שקל לשנה, ובבתי הספר העל־יסודיים ייגבו 320 שקל לשנה - דבר שיחסוך להורים מאות שקלים.
לדעתי זהו פרוייקט מצויין שעובד אצלנו בקריית גת כבר שנים רבות. לפרויקט זה יתרונות רבים: חוסך כסף , חוסך טרחה של הקניה, מחנך לשימוש חוזר,מחנך לשמור על רכוש. כמו כן ההנהלה מפעילה שיקולים רבים ובדיקות אין ספור לפני שמחליטה לעבור לספר לימוד אחר, דבר שלרוב אינו קורה בבתי ספר אחרים, שקיימת קלות דעת בבחירת ספר, הרי שנה אחרי ניתן לבקש מהורים לקנות ספר אחר...
ובכל זאת, למה פרויקט זה עושה הרגשה של בלבול? האם גדעון סער, כבר שנה שנייה מפעיל פרויקט "תוכנית לאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21"? ואם לא אותה ממשלה קבעה שלכל ספר לימוד, אמור להיות ספר דיגיטלי, שעלותו נמוכה בהרבה מעלותו של ספר רגיל?
אז... השאלת ספרים רגילים, שההשקעה שבית ספר עושה היא בטח לא לשנה אחת או השקעה בקידום טכנולוגיה (ספרים דיגיטליים, טאבלטים, מחשבים ניידים) שגם היא לא לשנה אחת??? האם הממשלה שאחראית על פרויקט התקשוב זו היא שאמורה לנווט אותנו, המורים, לכיוון אחד בלבד ולא לכמה כיוונים שבמקרה גם הם מנוגדים?
אין לי התנגדויות לפרויקט כה טוב, אך יחד עם זאת קשה לראות שהכסף שמממן את הפרויקט יכול היה לממן את הטאבלטים או מחשבים ניידים עם ספרים דיגיטליים. לדעתי , משרד החינוך צריך לחדד לעצמו את הדרך שאינה משתמעת לשני פנים. אני יודעת שהשקעה בטכנולוגיה היא גבוהה מאוד, אך בסופו של דבר,היא בלתי נמנעת. להשקיע בספריות של ספרי לימוד זה כמו להשקיע בגיר ולוח של פעם. תקוותי שהחלטה זו אינה תעקב את התקדמות הטכנולוגיה.
כתבות וקישורים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה