פוסט סיכום

אני בסוף סמסטר שלישי, חצי שנה מאז שהתחלתי בכתיבת הבלוג ומספר חודשים לקראת סיום הלימודים...
בראשי חשבתי על רשומה זו כבר מספר פעמים ובכל זאת אני מרגישה קושי בניסיון לעשות רפלקציה על התהליך שעברתי. בשלב ראשוני ניסיתי לראות את היתרונות והחסרונות בכתיבת בלוג מהמבט שלי. בשלב הבא ניסיתי להוציא מהרשימות של השלב הראשון את מה שאקח איתי לשלבים הבאים בעבודה שלי כמורה ובחיי האישיים. אז....
היתרונות, שמצאתי כאן מקום ללכתוב את מה שמפריע לי, מקום להבעת דעה בצורה חופשית (כמעט), מקום לשיתוף אנשים אחרים ברגשות, חששות ומחשבות. הכתיבה בבלוג גרמה לי להיות עדכנית מאוד במתרחש ברשת, בכתבות שנכתבו בנושאי טכנולוגיה שונים. מצאתי כאן מקום לניהול רשימת כלים ומדריכים שעדכנתי בצורה שותפת. הכתיבה כאן שיפרה במקצת את יכולת ההתבטאות שלי בכתב, וכמובן אני מרגישה שיפור בתחום הלשוני, תחבירי.
החסרונות, אי אפשר בלי ... הכתיבה השבועית מחויבת סביב נושא מוגדר מראש.
אין ספק כי כשמעמידים את הבלוג על המאזניים - היתרונות עולים על החסרונות.
ומה אקח איתי? עדכנות טכנולוגית! כנראה נהייתי "מכורה" לשוטטות באתרי חדשות טכנולוגיים וקריאת rss , רשימת כלים (לדעתי היא כבר נהייתה די מכבדת ומכובדת). לגבי המשך הכתיבה - אינני בטוחה, אולי כי אין הדבר מחייב והחיים שואבים פנימה וממלאים כל דקה ודקה של פנאי.
 רשומה זו היא הזדמנות להודות לחברות שלי שתמכו בי במהלך הכתיבה, על מוכנותן לקרוא את הרשימות גם אם הנושא אינו בתחום עניינן, להביע את דעתן על הכתוב וכמובן לפרגן. תודה לכולם!
        ולהתראות בפוסט הבא...

חזון של איש מס' 1 ועוד...

כתבה " נשיא מדינה מדבר: היי-טק, מוח ומה שביניהם" הגיעה בדיוק בזמן לכתיבת הבלוג האחרון בסמסטר זה. לא יכולתי לבקש יותר מלקרוא ולהשמיע את דברי האיש המוערך כל כך, דברים שכל כך התחברתי אליהם והחזון שלא ניתן להגיד בבירור יותר ממנו. בכתבה זו סוקר ראיון עם נשיא המדינה, שמעון פרס, בכנס של הי-טק הישראלי שנתי (HTIA)שנערך בירושלים. מתוך הכתבה התברר שכנס זה הוא כנס מאוד רציני, נאמו בו בכירים בתעשיית ההי-טק הישראלית והעולמית, נשמעו בו בשורות חדשות ורעיונות חדשים, נקודות מבט שונות וכמובן חזונם של הנואמים.(קצת מכעיס שכנס כזה לא הגיע לחדשות בטלוויזיה - סדר עדיפויות?)
"מספר הנוירונים במוח שווה למספר הכוכבים בגלקסיה, והוא מכיל סט בלתי רגיל של יכולות מדהימות" פותח ד"ר רפי גדרון , בכיר בתעשיית ההיי-טק העולמית, את נאומו. "לכל אחד מאתנו יש את המחשב האולטימטיבי בין האוזניים, ורק דרוש שנלמד איך לתעל אותו לטובת הטכנולוגיה העולמית". אבי מנסורי ממשיך בכתיבתו: " לפי חזונו של רפי, דמיינו עתיד בו נוכל פשוט לחבר את מוחותינו למכונה, להתנתק מהתודעה, ולצאת לסיור וירטואלי בעולם (מטריקס משהו). בחיוך חולמני הוא טוען כי "כל אחד יוכל לטייל בכל מקום בעולם, וליהנות מהמון חוויות במקומות רחוקים, וכל זאת בלי בכלל לקום מהכיסא בבית, טכנולוגיה שכזאת תחולל שינוי ותגדיר מחדש כל מה שהכרנו עד היום, תוך כדי יצירת ווירטואלית שלמה"."
שמעון פרס נאם בסיכום הכנס, המשיך לדבר על המוח האנושי ויכולותיו: "המוח שלנו מאפשר לייצר מחשבים כמוחות מלאכותיים, אך עדיין לא הצלחנו לחקות מוח כשלנו. אנחנו עדיין לא מודעים לקבלת ההחלטות שמתקבלות אצלנו במוח, ואנו חייבים להיכנס לתוך עצמנו וללמוד על התהליכים בחיינו".
מתוך הכתבות נחשפתי לפרויקט חדש שיזם הנשיא פרס, ובו ישנה תחרות שהזוכה בה מקבל מיליון דולר, הפרס יינתן לאלה שיביאו לפריצת דרך מדעית או לחידוש בתחום מחקר והבנת המוח. הפרויקט נקרא Isreal Brain Technologies, או בקיצור – IBT. ה-IBT הוא ארגון ללא מטרות רווח, שמטרתו היא אחת: "From Start-up Nation, To Brain Nation".
בהמשך לנאומו הציג שמעון פרס את הצד האחר של ההיי-טק : "ההיי-טק שם קץ לגזענות! לא ניתן להיות גלובלי וגם גזעני" והוסיף על השינוי הפנימי שההי-טק מביא לחברה הישראלית: "קדמה תרבותית, וקדמה בתחום ההנהגה החברתית".
  מתוך הכתבה: לסיום הראיון נשאל פרס "איך אתה רואה את העתיד?" וענה שישנו שילוש משמעותי: ממשלות שיתנו מסגרת וסדר, היי-טק וטכנולוגיה שיתרמו לצמיחה כלכלית וחברתית, ומוח אנושי שהוא
"הדבר הנפלא ביותר, ומאפשר לנו לעשות כל מה שנרצה, להגיע לכל מקום שנרצה, וללכת תמיד בדרך הנכונה במילים האלו נעל פרס את נאומו".
  כמה משפטים וכל מילה הצליחה להעביר בבירור את המסר שאתו אני מסכימה מאוד.
ולסיום פוסט זה ברצוני להציג כאן עבודה מתוך הקורס של ד"ר גילה לוי-עצמון, העבודה משותפת שלי וחברתי יעל מזרחי החזון שלנו לבית ספר העתיד.

 אולי אני לא אזכה לראות את העתיד הרחוק, אך ילדינו ייהנו  מעתיד טוב יותר ושליו יותר.

כתבות התפרסמו באתר- hwzone (מאת אבי מנסורי 17.9.12) - אתר שלדעתי בין האתרים המוצלחים בנושא הטכנולוגיה בארץ.
כתבה : נשיא מדינה מדבר: היי-טק, מוח ומה שביניהם

כתבה נוספת:  כנס ההיי-טק 2012: WiGig ,LTE וחיות אחרות

מציאות או משחק וירטואלי?

ברשומה זו כמו ברשומה הקודמת אמשיך את הנושא של מכשירים חכמים. מכשיר הנייד שלי מופקד אצל בני בן הארבע רוב הזמן. הוא משחק בו, משנה את ההגדרות ובהרבה מקרים מעדיף את התעסקות עם המכשיר על פני בילוי מחוץ לבית וזו הסיבה ששמחתי לקרוא את הכתבה שהתפרסמה ב-"newsgeek" ב-7.9.12 יכול להיות שבני הצעיר עדיין צעיר למשחקים מסוג זה אך הבכור...
מדובר במשחק שבו ניתנת משימה - שבה יש מקרה רצח, שוד או מקרה אחר שצריך לחקור בזמן מוגבל. עד כאן הכל מתנהל באופן רגיל . ומכאן מתחיל המרוץ: המקרה מתרחש ברחוב השוכן לבית שבו אתם נמצאים ועל מנת לפתור את המקרה בזמן, עליכם - לרוץ! המכשיר שלכם משמש אתכם כ gps וכמכשיר קשר.
משחק זה יכול להיות אישי או קבוצתי, בו המערכת יכולה לתת משימות שונות לכולם או לכל אחד, משימות שונות שחברי הקבוצה יחלקו בינהם. אפשר להרחיב את המשחק למשחק שבו משחקות קבוצה מול קבוצה. שתי קבוצות המקבלות משימה זהה באזורים שונים ומתחרות בינהן על מי תפתור ראשונה את המשימה, או קבוצה כנגד קבוצה כאשר קבוצה אחת תשחק את הטובים והקבוצה השנייה את הרעים.
 מתוך הכתבה:"הז'אנר הזה של המשחקים נקרא משחקים מבוססי מקום וזהו תחום שהולך ומתפתח. הרעיון שייך לעולם ה-gamification (אם כי הוא לא ממש עונה על ההגדרה המדוייקת) שמביא אלמנטים של משחק לתוך העולם היומיומי שלנו. במקרה הזה, מדובר ממש על משחק שלם שמטרתו העיקרית לעודד אותנו לבצע פעילות גופנית בצורה כייפית ומהנה. רוב המשחקים מבוססי המיקום בסופו של דבר יסתכמו במשחקי קופונים פשוטים, אבל למשחקים מהסוג הזה יש בהחלט סיכוי להחזיר את הנוער של היום למשחקי השוטרים והגנבים של פעם – אבל בגרסת ההיי-טק."
אז.. איך אנו, אנשי חינוך, מתחברים לכל זה? נכון להיום אין לי מספיק ידע לארגן משחק מסוג זה בעצמי וגם פלטפורמה זו אינה מוכרת לי, אך הרעיון מדהים ובראשי כבר רצים רעיונות.

QR קוד

היום קראתי כתבה מעניינת על qr קוד. זו לא הפעם הראשונה שאני נפגשת עם טכנולוגיה זו, בשיעור של נעמי פורת וד"ר גילה קונץ אחד הסטודנטים הציג יחידת לימוד מבוססת טכנולוגיה זו. ובכל זאת, כתבה זו מחדירה -מעלה מוטיבציה לקחת את הנושא רחוק יותר מסתם גימיק, ולהכניסה לשיעורי חשבון, מדעים, מורשת ואנגלית...qr קוד יכול לפתוח את שערי בית-הספר לסביבה הקרובה והרחוקה כאחד. אנו צריכים להכיר לתלמיד טכנולוגיה זו ואז הם כבר ידעו לנצל אותה טוב יותר מאיתנו. הרי הדמיון שלהם עדיין אינו מקובע כמו שלנו לדעתי האישית.
אז מה זה QR קוד? מתוך הכתבה: "קוד ה-QR הוא קוד מכונה, אשר ממיר מידע אלפאנומרי (אותיות ומספרים) לתצוגה וויזואלית בצורת ריבוע. את התצורה המיוחדת ניתן לקרוא באמצעות תוכנות ייעודיות, למשל באמצעות אפליקציות סלולר לסמארטפון שלכם. המבנה המיוחד של הקוד מורכב ממספר אלמנטים בסיסיים, המבדילים אותו מהמראה של ברקוד דו-ממדי. אלה כוללים את ריבועי העוגן בשלוש פינות הריבוע, שמסביבן מעטפת לבנה ונוספת שחורה. ריבוע היישור מופיע ברביע הימני-תחתון של הקוד, בצורה של ריבוע קטן מוקף במסגרת לבנה"
 בשיעור של ד"ר אתי כוכבי למדנו על משמעות המשחק בלמידה, על היתרונות והחסרונות, על המשחק בחיי היום יום של כולנו. QR קוד יכול להיות חלק מהמשחקים או חלק משמעותי בלמידה.

במהלך כתיבת רשומה זו ולאחר שוטטות באינטרנט גיליתי שמושג mobile learning -למידה מהנייד הוא מושג המסקרן אנשים רבים . באחת הכתבות בנושא הופיעו תוצאות של אחד מהרבה סקרים בנושא שימוש בטלפונים חכמים : 60% מהשימוש בנייד הוא כאשר משעמם למשתמשים (אולי זה מסביר למה הסקרים הללו מציינים כי 23% מהשימוש בנייד מתבצע בשירותים)
השאלה הנשאלת היא: האם אנו יכולים לנצל את הזמן הזה לטובת קידום הלמידה?
האם אנו מסכימים עם אמירות: למידה "כשבא לי" ולא "למידה כי אני חייב" או למידה "כי זה מעניין" ולא "למידה כי בודקים את הציון שלי"
אם אנו מסכימים עם אמירות אלו אז אנו יכולים להתחיל לפתח למידה לניידים והלומדים שלנו יכנסו ליחידות הלמידה בזמן שלהם, כי הם רוצים וכי יש להם זמן פנוי בדרך הביתה, בסופר או אפילו אולי בשירותים....

אז איך מתחילים? הנה אחד הכלים שמצאתי ברשת: http://www.nlocation.com/index.php

הכלי הזה מאפשר ניהול תוכן עבור מכשירים ניידים, יכולת ליצור תוכן כתוב או קישורים ואפילו חיבור לרשתות חברתיות. 

(הכלי נועד ליצירת סוג של חנות ניידת אך עם חשיבה יצירתית...)

 הכול מנוהל ממשק אינטרנטי פשוט, שתומך גם בעברית ומתאים לכל סוגי המכשירים.

והנה  הדוגמה

האפליקציה הניידת של שבבי הדרכה בקישור הבא:

http://www.nlocation.com/1077 או דרך קוד ה QR הבא:

אז מתחילים? או ... מתחילים!